חברת עורכי דין עזריאלנט לישראל – תיק פלילי

העמדה לדין ומעצר עד תום ההליכים

א. מבוא

לאחר שנסתיימה חקירתך, מועבר תיק החקירה למחלקת התביעות במשטרה או לפרקליטות המחוז, כדי שיקבלו החלטה בדבר העמדתך או אי העמדתך לדין. אם יש עניין לציבור ויש ראיות, שביצעת עבירה, יוגש נגדך כתב אישום. בשלב זה יש  סמכות לפרקליטות להורות על סגירת התיק במקרים מסויימים (ראה פרק בנושא סגירת תיקים באוגדן).

אם הוחלט להעמידך לדין, ואתה עצור, ויש כוונה להשאירך במעצר עד תום ההליכים, על התביעה המשטרתית או הפרקליטות להגיש כתב אישום כנגדך מיד או במסגרת התקופה, שקבע בית המשפט, שיכולה להמשך עד 5 ימים, וזאת כאשר תובע הצהיר בפני בית המשפט, שאכן יש כוונה להגיש נגדך כתב אישום, וכן בקשה למעצרך עד תום ההליכים. לא הוגש כתב אישום בזמן, ולא הוארך מעצרך – תשוחרר.

מעצר עד תום ההליכים נחשב לאחד האמצעים החמורים הננקטים כנגד נאשם, עוד לפני שהוכחה אשמתו. במסגרת זו הנך עלול להעצר לתקופה שעלולה להמשך חודשים רבים, כאשר קיים סיכוי שתזוכה בסופו של דבר. אם תורשע, הזמן בו ריצית את תקופת המעצר עד תום ההליכים תקוזז מכל עונש מאסר, שייגזר עליך.

ב. משך המעצר

בניגוד למעצר בידי שוטר ולמעצר ימים, המעצר עד תום ההליכים הינו מעצר ממושך, העלול להמשך עד לזיכויך או לגזירת דינך. הסיבה העיקרית להתנגד למעצר היא מניעת אי הנוחות והסבל המתמשך הנלווים למעצר ומקשים מאד על ניהול הגנתך. במהלך המעצר ישנם שני מועדים חשובים, אשר עשויים להביא לסיומו:

א.  אם מאז הגשת כתב האישום נגדך חלפו 30 יום ומשפטך לא החל – תשוחרר.

ב. אם מאז הגשת כתב האישום חלפו תשעה חדשים וטרם נתקבלה הכרעת דין יש לשחרר אותך, אלא אם כן הוארך מעצרך ע"י בית המשפט העליון. בית המשפט העליון מוסמך להאריך את המעצר לתקופה שלא תעלה על 90 ימים בכל בקשה, ולכן קורה לא אחת  שמעצר עד תום ההליכים נמשך מעבר לשנה ואף יותר מכך.

דוגמא: קטין שנאשם בגרימת חבלה חמורה נעצר עד תום ההליכים ומשפטו לא הסתיים תוך התקופה שנקבעה בחוק (אז התקופה הייתה שנה ולא 9 חודשים). בית המשפט העליון קבע שרק בנסיבות מיוחדות יש הצדקה להתמשכות המעצר מעבר לתקופה של שנה, ובמיוחד שהנאשם הוא קטין, אך האריך את המעצר לתקופה נוספת- בש"פ 6591/96 מדינת ישראל נ' מחאמיד.

ג. תסקיר מעצר

בדיון בבקשה למעצרך עד תום ההליכים בית המשפט מוסמך להורות על עריכת תסקיר מעצר. תסקיר מעצר הינו דו"ח שנערך ע"י קצין מבחן, אשר בוחן את נסיבותיך האישיות, מצבך הכלכלי והמשפחתי ומעריך מהם הסיכויים שייגרם נזק אם תשוחרר, ומהם הסיכויים לשיקומך.

 שירות המבחן יכול לתת לבית המשפט חוות דעת מקצועית בדבר אפשרויות לחלופת מעצר, ובית המשפט נוטה להתחשב בהמלצת שרות המבחן. שרות המבחן גם יכול לשמש כגוף האמין על בית המשפט, שיפקח עליך במסגרת חלופת המעצר. בחלק נכבד מהמקרים יכול תסקיר מעצר להביא לכך שבית המשפט יקבל המלצה על חלופת מעצר. ישנם עצורים לא מעטים הפונים לעורכי דין המתמחים בהדרכה כיצד לעמוד בצורה נאותה בפני שירות המבחן.

אם עברך הפלילי מכביד, אתה מצדיק את הפעולות שביצעת, ואין סימנים שאתה בתהליך של שינוי דרכך, יש להניח כי שירות המבחן יתקשה להמליץ על חלופת מעצר. במקרים אלה ראוי שעורך דינך יעשה את הדרוש לצורך שחרורך מבלי להיעזר בתסקיר מעצר. 

ד. ייצוג בידי עורך דין

החוק מחייב כי בדיון במעצר עד תום ההליכים תהיה מיוצג על ידי עורך דין, אלא אם כן ויתרת במפורש על זכות זו. כל עוד לא ויתרת על זכותך להיות מיוצג, לא ניתן לקיים את הדיון בהעדר עורך דין. אם אין ידך משגת לשכור שירותיו של עורך דין פרטי, ימונה לך עורך דין מטעם המדינה. ניתן להאריך את המעצר על פי בקשתך וללא עורך עד 7 ימים, על מנת שימונה לך עורך דין.

ה. מהלך הדיון ושיקולי בית המשפט

בקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת ע"י הפרקליטות או התביעה המשטרתית בסמוך לאחר סיום החקירה, לבית המשפט אשר בו מוגש כתב האישום נגדך. הבקשה מפרטת מהן הראיות לכאורה העומדות כנגדך, עילת מעצרך, עברך הפלילי, נסיבות שלדעת התביעה הינן חשובות לצורך החלטה על מעצרך, ומדוע לדעת התביעה לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. הדיון בבקשה נערך ביום בו מוגשת הבקשה, ובנוכחותך. אם אין לך עורך דין, ניתן לדחות את הדיון עד 7 ימים, על מנת שתמנה לעצמך עורך דין. 

1. זכות עיון בחומר הראיות

עם הגשת כתב האישום ניתנת לך ולעורך דינך הזכות לעיין בחומר החקירה שנאסף כנגדך. אם החומר רב ואתה או עורך דינך, לא רוצים לקיים את הדיון לפני לימוד החומר לעומקו, זכותך לבקש לדחות את מועד הדיון עד ל – 30 יום לצורך כך.

2. קיום ראיות לכאורה

לחומר החקירה חשיבות רבה להגנתך, שכן השאלה הראשונה שנבחנת בדיון זה היא האם ישנן "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתך. קיומן של ראיות לכאורה הוא תנאי ראשון למעצרך. משמעות הדברים היא שעל מנת שניתן יהיה לעצור אותך על בית המשפט יהיה להשתכנע, כי נאספו די ראיות, אשר ניתן להוכיח באמצעותן שבצעת את העבירה המיוחסת לך, ושקיים סיכוי סביר,כי תורשע במשפט. בין הראיות ניתן להצביע על עדויות של עדים, דו"חות שוטרים, מזכרים, צילומים, דוחות טביעות אצבע וכיוצא בזה.

בשלב זה, אפשר שיש גם בידיך ראיות, אשר יש בהן כדי להצביע על חפותך, אך אינך רוצה להציג אותן בשלב זה לעיני התביעה. בנסיבות אלה, החוק מאפשר לך להציג את אותן ראיות לעיני בית המשפט בלבד. ובית המשפט יכול, על סמך ראיות אלה, ומבלי להציגן לעיני התביעה, להחליט, כי אין ראיות לכאורה כנגדך, וכי יש לשחרר אותך לאלתר.

הדיון מתחיל בכך שהתביעה מציגה בפני בית המשפט את כל חומר החקירה המצוי בידיה. התובע מציג בפני בית המשפט מה הן הסיבות המצדיקות מעצרך, ותוך שכך מפרט מה הן הראיות לכאורה, מה היא עילת המעצר, ומדוע לא ניתן להסתפק בנסיבות בחלופת מעצר. אחריו טוען סניגורך. באותו אופן עליו להציג בפני בית המשפט את נקודת מבטך – מדוע אין ראיות לכאורה, אין עילת מעצר, ובכל מקרה מדוע ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

עצם הקביעה, כי ישנן ראיות לכאורה, אין בה כדי לרמוז על הפסד המשפט עצמו. הראיות לכאורה הינן ראיות גולמיות בלבד, אשר עשויות להתגבש לידי הרשעה, אך אין הדבר הכרחי. לדוגמא, ראיות אלה לא עברו עדיין את הביקורת של החקירה הנגדית על ידי עורך דינך, ראיות אלה עדיין לא נבחנו מול הגירסה שתציג בבית משפט ומול עדי הגנה שלך, ראיות אלה טרם הופרכו ע"י פגיעה באמינות עדי התביעה. קיומן של ראיות לכאורה מסמל את "שריקת הפתיחה" אך בוודאי לא את "שריקת הסיום"…

3. קיום עילת מעצר

לא די בקיום ראיות לכאורה נגדך. על בית המשפט להשתכנע, כי קיימת גם "עילת מעצר", משמעה של עילת מעצר הוא קיומו של נימוק, המוכר ע"י החוק, להורות על מעצרך.

קיימות שלוש עילות מעצר שהוכרו ע"י החוק והן:

1)      קיומו של חשש, כי תשבש הליכי המשפט באמצעים של פגיעה בעדים, אי הגעה למשפט, בריחה מהארץ, פגיעה בראיות וכו'.

2)      שחרורך מהווה סכנה לשלום הציבור, לשלומו של אדם ספציפי, או סיכון לשלום המדינה.

     דוגמא: כנגד נאשם בן 18 היו ראיות לכאורה לפיהן היה שותף ביבוא כמות ניכרת של הרואין. בית המשפט קבע שאמנם העבירה חמורה ומסוכנת, אך נוכח גילו הצעיר של הנאשם וחלקו הקטן בעבירה יש לשחררו. אמנם, בדרך כלל ייעצרו חשודים בביצוע תפקידים משניים במערכת (כמו בלדרים), וזאת כדי לשבש את כל מערכת הפצת הסם. במקרה הזה בית המשפט לא השתכנע שהנאשם יעסוק מיוזמתו ביבוא סם והפצתו לאחר ששותפיו נעצרו. לכן הנאשם שוחרר למעצר בית- בש"פ 4567/96 עודה נ' מדינת ישראל.

3) הינך מואשם בעבירה חמורה המקימה חזקה לפיה שחרורך מהווה סכנה. למשל: עבירת אלימות במשפחה, עבירות בסמים (למעט שימוש עצמי והחזקה לשימוש עצמי), עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות תוך שימוש בנשק קר או חם, וכן עבירה שעונשה מאסר עולם או מוות.

4. קיום חלופת מעצר

גם אם בית המשפט ישתכנע כי קיימות ראיות מוצקות לכאורה נגדך, וכי קיימת עילת מעצר (לדוגמא, נקבע כי הנך מסוכן לשלום הציבור), עדיין עליו לבדוק את אפשרות התקיימותה של "חלופת מעצר", שהינה דרך להבטיח את מטרת המעצר, תוך פגיעה פחותה בחירותך ובזכויותיך. במילים אחרות, אין להורות על מעצרך, אלא אם כן לא ניתן, בדרך אחרת, להבטיח את מטרת המעצר ללא מעצר בפועל.

האפשרויות להורות על חלופת מעצר הינן רבות ומגוונות, ובהחלט יש מקום ליצירתיות מצד עורך דינך בהצעת חלופה הולמת שתתאם לצרכי המערכת, ולנסיבותיך האישיות. בין השאר ניתן להצביע על חלופות של מעצר בית, מעצר בית חלקי, הרחקה ממקום ישוב מסויים, הוראה שלא לצאת מתחומי ישוב מסויים, עיכוב יציאה מהארץ, הטלת ערבויות כספיות, איסור יצירת קשר עם אדם מסויים או עם מתלונן, התייצבות בתחנת המשטרה וכן הלאה.

השיקולים אותם מפעיל בית המשפט בבחינת חלופות הם רבים, בין היתר, הוא בוחן:

1)      האם יש לך עבר פלילי?

2)      מה גילך?

3)      האם עברך הפלילי הינו בעבירות דומות לאלו אשר בהן הנך נאשם?

4)      מה היא העבירה בה הינך נאשם?

5)      בכמה עבירות אתה נאשם?

6)      מתי בוצעו?

7)      עד כמה חמורים הדברים כפי שעולה מחומר הראיות?

8)      האם בעברך ישנם רמזים לכך שתשפיע על עדים או תשבש הליכי משפט?

9)      האם האנשים שישכנו אותך בביתם אמינים דיים, וכשירים לפקח על תנועותיך ומעשיך?

10)  מה מצבך המשפחתי, הכלכלי והבריאותי?

11)  האם המלצת שרות המבחן שניתנה בתסקיר בעניינך חיובית?

שיקול חשוב בו מתחשב בית המשפט בהחלטה האם לעצור עד תום ההליכים הוא שיקול השוויון. גם אם מתקיימים במקרה שלך כל הנתונים המאפשרים מעצר, עדיין תוכל להשתחרר אם מסתבר ששותפך לעבירה שוחרר. גם אם כל הנסיבות מצדיקות מעצר, בית המשפט מעדיף שלא להפלות בין שני שותפים שעברו את אותה עבירה, ואם אחד מהם משוחרר, ישחררו גם את השני. דוגמא: נאשם הואשם בניסיון למעשה מגונה בקטין ונעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע שלאור חומרת המעשים וקיום חשש ממשי שיחזור על מעשיו יש לעצרו. אולם, מכיוון ששותפו של הנאשם שוחרר למעצר בית, החליט בית המשפט למנוע אפלייה, ולשחרר גם את נאשם זה- בש"פ 7767/96 ג'באלי נ' מדינת ישראל.

5. החלטת בית המשפט:

החלטת בית המשפט בעניינך יכולה להנתן בסוף הדיון. עם זאת, אם נאסף חומר חקירה רב, נהוג שבית המשפט דוחה את מתן החלטתו למספר ימים, בהם תשאר במעצר. ככלל, עם הקראת ההחלטה יש לשחרר אותך, או לעצור אותך בהתאם להחלטת בית המשפט. עם זאת, יכול התובע לבקש עיכוב ביצוע השחרור לתקופה קצרה על מנת שיוכל להגיש ערר, על החלטת השחרור, לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט העליון.

ו. ערר ועיון חוזר

גם אם הוחלט על מעצרך, אין זו סוף הדרך. ישנן לפחות שתי אפשרויות פעולה אשר עשויות להביא לשחרורך:

1. ערר

עורך דינך יכול להגיש ערר על החלטת השופט לעצור אותך עד תום ההליכים.  בהליך זה הוא יכול לתקוף, בפני שופט של ערכאה גבוהה יותר,  את החלטת השופט הקודם ולטעון שנפלו בה פגמים. הדיון בערר נקבע למועד קרוב ככל האפשר למועד  הגשת הערר. בערר יכול בית המשפט להחליט על המשך מעצרך או על שחרורך, לחלוטין או בתנאים שיבטיחו התייצבותך למשפט או לחקירה.

דוגמא: מיכאל ויניצקי הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על עבירת הריגה- תקף והפיל את שכנו בעקבות סכסוך על מקום חניה, ובעקבות אותה תקיפה נפטר שכנו כעבור שבועיים. בתחילה שוחרר בערבות, אך בשל הפרת תנאי הערבות נעצר עד תום ההליכים. עורך דינו הגיש ערר על החלטת המעצר עד תום ההליכים. בית המשפט העליון קיבל את הערר, וקבע כי למרות שויניצקי הפר את תנאי שיחרורו בעבר, עדיין ניתן לשחררו ולהסתפק בחלופת מעצר- בש"פ 1280/98 מיכאל ויניצקי נ' מדינת ישראל.

2. עיון חוזר

עורך דינך יכול לפנות בשנית לאותו בית המשפט שנתן את ההחלטה על מעצרך עד תום ההליכים, ולבקש עיון חוזר בשאלת המעצר. אפשר לפנות בבקשה לעיון חוזר אם נתגלו או נוצרו נסיבות חדשות, שלא התקיימו בעת ההחלטה הקודמת על המעצר. עורך דינך יכול לטעון שהנסיבות השתנו באופן שמשפיע על קיומה של עילת מעצר, או על קיומה של חלופת מעצר, ולכן ראוי שתשוחרר. במקרה הזה יכול בית המשפט להחליט על המשך מעצרך, או על שחרורך ממעצר.

ז. הפקת לקחים

הדיון במעצר עד תום ההליכים נותן לך תמונה מסוימת כיצד שופט רואה את הראיות שנאספו נגדך, וכיצד הוא תופס את חומרת העבירה. אם למרות הדיונים, העיונים החוזרים והעררים הוחלט, כי תישאר במעצר עד תום ההליכים, ייתכן וכדאי לך לשקול מחדש את קו ההגנה שלך, או לבחון כיצד ניתן לחזק אותו.