המסמך שלהלן מבקש לתאר, על בסיס הניסיון, את התהליך של שחרור מהצבא בשל בעיות נפשיות. אנו מאמינים, שיש במסמך כדי להגביר את השקיפות של התהליך, וכדי להקל על המעוניינים לתקשר עם המערכת, להציג בפניה את בעיותיהם ולקבל את השחרור שהם זכאים לו.המסמך יכול לשרת כל מי שמעוניין ללמוד על התהליך, וכיצד הוא מתרחש הלכה למעשה. מי שקורא את המסמך אגב מהלך של שחרור מטעמים נפשיים צריך לזכור היטב, שלא כל דבר מתאים לכל קורא. כוונת המסמך איננה לתת עצות אלא לתאר עובדות – גם אם פה ושם הלשון הננקטת היא לשון של הצעה כביכול (למשל "אפשר לעשות כך" – הכוונה איננה יותר מאשר שהיו שעשו כך וקיבלו את הפטור. ולא כל דבר שסייע לאנשים להשתחרר בעבר הוא נכון תמיד. הניסיון המתואר כולל את ניסיונם של אנשים שבאו למערכת עם סוגים שונים של מצוקות, וממילא לא כל דבר ישים למי שבא עם סוג מצוקה אחר. איננו מבקשים לשים דבר בפיו של מישהו: החשוב הוא לבטא את המצוקה, שהפונה מבקש לבטא, בצורה הברורה ביותר והמובנת ביותר למערכת. איננו מנסים להמליץ על איזו התנהגות שהיא – כל כוונתנו היא להביא עובדות רלוונטיות בפני מי שכבר בחרו במסלול השחרור. בוודאי שאין כוונה , בשום צורה, להמליץ לקוראי המסמך למסור מידע שאיננו נכון לגביהם, לשקר לרשויות, להשתמט משירות ללא הצדקה או לעבור בצורה אחרת על החוק.

הכתוב מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות והינו מיועד לשני המינים.

הבהרה

אין אדם שרצה לצאת מהצבא ולא יצא בסופו של דבר. העניין העיקרי הוא כמה זמן "מרחו" אותו עד שהשתחרר. המוטיבציה לצאת מהצבא חשובה לאורך כל תהליך היציאה ולכן חשוב לדעת, שלא משנה כמה זמן יארך התהליך, בסופו של דבר הפטור יינתן. ידוע לנו על מקרים של אדם שהיה בקורס טייס ומישהי ששירתה בממר"ם אשר יצאו מהצבא על פרופיל 21 וכל זאת, משום שהם התעקשו ולא נשברו לאורך כל התהליך.

פרופילים שונים

כל חייל (או מועמד לשירות ביטחון) מקבל "פרופיל רפואי", שמשקף את היכולת של הצבא לנצלו, בהתחשב במצבו הבריאותי. לצבא מספר פרופילים רפואיים. הפרופיל הרפואי נקבע על בסיס סעיפי ליקוי (סעיפי הליקוי, שמבוטאים באמצעות קוד מספרי, הם האבחנות הרפואיות שנמצאו). חשוב לציין שגם סעיפי ליקוי מתחום בריאות הנפש נכללים בסעיפי הליקוי אשר קובעים את הפרופיל הרפואי (אין פרופיל נפשי בנפרד).

להלן הפרופילים השונים ותיאור קצר לגבי אופיים והשלכותיהם:

97: בריא לחלוטין – כשיר לשירות קרבי ביחידות שדה: חי"ר (חיל רגלים), שריון ותותחנים.

82: בעייה קלה – (יכול להיגרם עקב בעיית ראייה) עדיין כשיר לשירות קרבי ביחידות שדה.

72: בעייה בינונית – (לדוגמא: בעיות ברכיים או גב) לא כשיר לשירות בחי"ר אך עדיין כשיר לשירות ביחידות כמו שריון תותחנים ונ"מ.

64: בעייה רצינית - (לדוגמא: אסטמה מרמה מסויימת) לא כשיר לשירות ביחידות שדה.

45: בעייה חמורה – פטור מקורסים. פסילת מקצוע אם היה ותפקיד עורפי ללא מאמצים פיזיים בכלל. אפשרות של הצבה בבסיס קרוב לבית ללא לינה בבסיס.

31: רגע לפני – פרופיל נדיר , הנמוך ביותר שאדם יכול לקבל , ועדיין להיות בשירות פעיל. פטור מכמעט כל דבר אפשרי...

24: לא כשיר זמנית לשירות - (לדוגמא: רגישות חמורה לעקיצות דבורים) פטור זמני ומעקב אחת לכמה חודשים עם אפשרות שחרור קבוע לאחר תקופה מסויימת.

יש לציין שבמקרה של בנות המשמעויות הן קצת אחרות עקב היעדר אפשרות מראש לשרת ברוב היחידות הקרביות .

מה זה פרופיל 21?

פרופיל 21 הוא פרופיל רפואי-צבאי אשר נותן פטור משירות צבאי (וכמובן גם ממילואים).כמו הפרופילים האחרים פרופיל 21 הינו פרופיל שיכול להיקבע גם לפני הגיוס. הוא יכול להיקבע עקב בעיה בריאותית פיזית (מחלה כרונית, נכות וכו'), או עקב בעיה בריאותית נפשית, שעליה יורחב האמור.

שלושה שלבים עיקריים יש בקבלת פרופיל 21 מטעמים נפשיים (כלומר יציאה מהצבא):

קב"ן; פסיכיאטר; ועדה רפואית.

הקב"ן (קצין בריאות הנפש) הוא בהכשרתו עובד סוציאלי או פסיכולוג. במידה והוא פסיכולוג, יש בסמכותו "לדלג" על הפסיכיאטר ולהפנות ישר לועדה רפואית.

פסיכיאטר הוא שלב נוסף במדור בריאות הנפש, ותפקידו לאתר מקרים שבהם יש צורך בטיפול תרופתי. ברוב המקרים הצבא נמנע מטיפול תרופתי-נפשי, וכך הפסיכיאטר הינו בדרך כלל עוד סמכות מקצועית גבוהה יותר, אשר תפקידיו דומים לאלו של הקב"ן.

הועדה הרפואית הינה ועדה של רופאים צבאיים מכל תחומי הרפואה (בין השאר מ"בריאות הנפש"), ותפקידה לקבוע את הפרופיל הרפואי של הפונה. במקרה של בריאות הנפש מתייחסת הועדה בעיקר להמלצת המפנה (פסיכיאטר/קב"ן) ועל סמך זו קובעת את הפרופיל.

הועדה יכולה לקבוע פרופיל 21 עקב אי כשירות נפשית, וכן פרופילים אחרים (24,45,64) בגלל אותה הבעיה הנפשית שאובחנה. לרוב הישיבה בועדה קצרה מאוד (כדקה) ונשאלות שם שאלות טכניות לחלוטין (שם ושם משפחה, שם האב וכו') כך שהועדה משמשת בעצם כ"חותמת גומי".

ערך הפונה בעיני הצבא

אחת הנקודות החשובות שמשפיעות על נטיית הצבא לשחרר אדם היא ערך הפונה בעיני הצבא. לצבא מספר קריטריונים לקביעת ערכו של הפונה: פרופיל רפואי; מבחנים פסיכוטכניים; רקע סוציו-אקונומי; מוטיבציה; הכשרה. כל הורדה מאחד המרכיבים מקדמת את תהליך השחרור.

כך, לדוגמא, הצהרה על כאבי גב / ראש תכופים יכולה להוריד פרופיל רפואי (בעניין זה הצבא יכול להסתמך רק על דברי הנבדק – בהרבה מקרים של כאבים מעין אלו בדיקה לא תאמת את המידע, ובכל מקרה, לא ניתן על סמך בדיקה לקבוע שהגב לא כואב). סימון תשובות שגויות במבחנים הפסיכוטכניים מורידה בהחלט את ערך המל ש"ב ("מיועד לשירות ביטחון" – כלומר אדם לפני גיוס) ויכולה אף לשחרר אוטומטית.

בכדי לעשות זאת ניתן לנסות לנחש את התשובות השגויות בכל שאלה.

המבחנים נעשים מול מחשב שם צריך הנבחן להקיש את מספר התשובה הנכונה וא"כ "ENTER". ידוע לנו מקרה בעבר, בו ייעצו חיילי לשכת הגיוס למשתחרר חסר סבלנות במיוחד, שאולץ לעבור את המבחנים טרם שליחתו לקב"ן, ללחוץ ENTER ברציפות, מה שהוביל, כמובן להרבה תשובות שגויות במינימום זמן.

הצהרה בכל עת על מוטיבציה נמוכה מורידה מאוד את ערך הפונה בעיני הצבא ומהווה את אחד המרכיבים החשובים ביותר בקביעת ערכו של הפונה. הצהרה על ציוני בי"ס נמוכים, עיסוק הורים צנוע ופרטים טכניים אחרים שמורידים את ערך המלש"ב בעיני הצבא מגדילים את הסיכוי להשתחרר מהצבא. בעניין זה הצבא מסתמך, כנראה, בעיקר על דברי המשתחרר, ובהיעדר משאבים כמעט לעולם אינו מנסה לאסוף אותם או לאמת אותם ממקורות אחרים.

בהקשר זה חשוב לציין שתי קבוצות עיקריות שערכן הראשוני הוא נמוך יותר, באופן כללי - בנות ומילואימניקים.

קביעת הפגישה עם הקב"ן

עפ"י החוק הצבאי חייל בשירות פעיל(ככל הידוע לנו, הדבר תקף גם לאנשי מילואים בשירות פעיל) הדורש לראות קב"ן זכאי לפגישה עימו תוך 48 שעות מרגע הבקשה. המפקדים מנסים בד"כ לעכב זאת בנימוקים שונים, אך אם החייל מצהיר על כך שהמצב קריטי ושהוא דורש לראות קב"ן באופן מיידי, קיים סיכוי טוב שהמפקד יאשר זאת (ניתן בנוסף על כך, ליידע את המפקד שהוא עובר עבירה אם לא יאפשר לפגישה להתקיים תוך 48 שעות). במקרים קיצוניים ישנה אפשרות לפנות באחת מן החופשות לקצין העיר הקרוב בהצהרה על מצוקה נפשית מיידית ובמידה והדבר לא עוזר ניתן לערוק או לנקוט בצעדים אחרים בדומה לדברים המפורטים בפרק "פגישות חוזרות עם הקב"ן".

הדרך לקב"ן עוברת בד"כ דרך רופא היחידה, שם שואל הרופא לגבי אופי המקרה והסיבות לפניה. אין הכרח לספר לרופא אף פרט. ניתן להגיד שהבעיה היא אישית ושאינך מוכן לדבר עליה עם אף אחד פרט לקב"ן.

למלש"בים קביעת הפגישה נעשית דרך פניה למדור בריאות הנפש בלשכת הגיוס הרלוונטית, וכמו דברים רבים בצבא ישנה חשיבות להתעקשות ומעקב יומיומי אחר מצב קביעת המועד לפגישה (קבלת זימון).

למילואימניקים, קביעת הפגישה נעשית דרך היחידה אליה הם שייכים, או בצורה דומה לזו של חיילים סדירים, בזמן שירות המילואים הפעיל.

בד"כ נדרשים מילואימניקים מחוץ לשירות פעיל, לחוות דעת מפסיכולוג אזרחי בכדי לקבל זימון לפגישה עם קב"ן.

דרך נוספת אשר רלוונטית למלש"בים ולאנשי מילואים מחוץ לשירות פעיל היא לפנות לחדר מיון עקב מצוקה נפשית. ניתן לבוא עם חבר/ה אשר יעידו על אופי המצוקה. בהצהרה בחדר המיון חשוב לזכור שהצהרה על נסיון התאבדות עלולה לגרום לאשפוז כפוי. בכדי לעקוף זאת ניתן לרמוז על כך בדרכים שונות (הרחבה של נקודה זאת נמצאת בסעיף אחר של מסמך זה).

שיתוף פעולה עם ההורים

הצבא היום, יותר מבעבר נוטה לייחס חשיבות לדעת ההורים בנושאים שונים הקשורים לפונה אולם לגבי מילואימניקים לא ידוע לנו על אפשרות של מעורבות הורים (אם כי ניתן לנסות). הדבר נכון במיוחד בנושא בריאות הנפש. תמיכת ההורים בעמדת הפונה מול המוסדות הצבאיים היא בעלת ערך רב לתהליך השחרור מהצבא.

פעמים רבות, קורה שלקראת סוף התהליך ההורים מוזמנים ביוזמת הצבא לפגישה שבה משולבת מעין שיחת נזיפה. שיחה מכינה עם ההורים לפני הפגישה עם הקב"ן (רצוי לעשות זאת כמה חודשים מראש - בכדי לתת להורים זמן לעכל את הדברים) יכולה לסייע לשיתוף הפעולה. במידה שההורים מוכנים לשתף פעולה, הצהרה שלהם על חשש כבד לנטייה אובדנית של בנם או בתם היא מכרעת, וכן אימות הטענות שנתן הפונה עד כה.

ברב המקרים גם הורים שהתנגדו ליציאת בנם / בתם מהצבא לא סתרו את טענותיהם מול המוסדות הצבאיים. לפיכך יש טעם לדבר על השחרור עם ההורים גם אם הם מביעים התנגדות, שיחה שכזו יכולה להקטין את ההתנגדות.

במידה ודבר לא עוזר ניתן לבנות , בסיפור המקרה, יחסים לקויים מאוד עם ההורים עד כדי ניתוק מוחלט ("הם לא מבינים אותי", "הם רק רוצים שאשרת בצבא" , "אני לא מספר להם מה שבאמת קורה לי"...) וכך, קטנה השפעתם של הדברים אשר יגידו ההורים לקב"ן ואפילו אם יאמין הקב"ן להורים אשר אומרים שיחסיהם עם בנם/בתם תקינים, מדובר לאיותר מאשר במערכת היחסים כפי שהיא מנקודת מבטם, ורק טבעי הוא שלהורים ולפונה תהיה נקודת מבט אחרת. על-כל-פנים, גם אם הקב"ן יסבור שתחושתו של הפונה בדבר נתק עם ההורים אינה מוצדקת, יש חשיבות רבה לעצם העובדה שהפונה חש וטוען כך: תחושה כזו משקפת בעיה, שמחזקת את המגמה של שחרור מטעמים נפשיים.

חוות דעת המפקד

ברוב המקרים שבהם מדובר בחייל שכבר משרת, בסדיר או במילואים, מקבל הקב"ן לידו את חוות הדעת של המפקד הישיר של החייל. לפיכך ישנה חשיבות להתנהגות שתואמת את אופי סיפור המקרה מול המפקד, בתקופה שלפני הפניה לקב"ן. תפקוד לקוי בתקופה שלפני הפגישה עם הקב"ן מקטין את המוטיבציה של המפקד להציג אתכם כאילו "אין לכם שום בעיה" כדי לא להפסיד חייל טוב. בנוסף, הרבה בעיות נפשיות מובילות לתפקוד לקוי, ואם המפקד ידווח על כך, יהיה זה מקור חיצוני שמחזק את עמדתכם. מעבר לכך אין צורך לדבר עם המפקד על הבעיה (בדומה לרופא), ורצוי לשמור על דיסקרטיות בנושא (לא לרוץ לספר לחבר'ה). בדומה להורים שמתעקשים על שירות, גם חוות-דעת של המפקד שמבקש לשמור אתכם בשירותו, ניתן לתקוף: המפקד אינו מתעניין במה שעובר עליכם; אתם מפחדים שאם תראו חולשה, חיילים ביחידה (או המפקד) ינצלו זאת נגדכם ויתעללו בכם, ולכן אתם מסתירים את המשבר בו אתם מצויים וכדומה.

הפגישה עם הקב"ן

הפגישה עם הקב"ן היא הנקודה המכרעת ביותר בתהליך השחרור מהצבא, שכן היא קובעת את הקווים הכלליים של האנליזה (קווי הניתוח הפסיכולוגיים) של הפונה. למדור בריאות הנפש בצבא ישנם מספר קריטריונים וסעיפי ליקוי אשר אדם המסווג לאחד מהם משתחרר מהצבא. ידועים מקרים, אשר אירעו בעבר (והתפרסמו גם בתקשורת), בהם הגיעו חיילים אל הקב"ן עקב מצוקה אמיתית – לא טופלו והתאבדו לאחר מכן. מקרים אלה ממחישים אולי יותר מכל את העובדה שאדם הפונה למערכת בריאות הנפש בצבא צריך להיות מסווג לאחר מסעיפי הליקוי המשחררים מהצבא, שאם לא כן, גם אם מצוקתו אמיתית ומיידית לא יוכל להשתחרר.

בין היתר, בגלל סיבה זו, נוטים אנשים רבים להגזים / לשקר לקב"ן במטרה לצאת מהצבא. אנשים כאלה מנסים לבנות דמות אשר תוצג לקב"ן ותוכל לענות על סעיף ליקוי אשר ישחרר מהצבא.

עפ"י רוב קל יותר "לשחק" דמות אשר מבוססת על פרטים אמיתיים (לפחות באופן חלקי), ולרוב לשיטה זו סיכוי טוב יותר להצליח בשחרור מהצבא מאשר הצגת המצוקות הקיימות (אם ישנן) כמות שהן. ישנם סעיפי ליקוי רבים אשר יכולים לשחרר מהצבא. חלק מהסעיפים מתייחסים למחלות נפש כרוניות (סכיזופרניה, מאניה-דיפרסיה, וכו') אולם הסעיף הנפוץ ביותר הוא דיכאון עם נטייה אובדנית. דמות אשר סיכוייה טובים יותר היא דמות אשר קווי האופי והנסיבות השונות של סיפור המקרה מובילים, בסופו של דבר, לנטייה אובדנית.

הקב"ן נמצא בקונפליקט מתמיד במקרים מהסוג הנ"ל. מצד אחד אין הוא רוצה לקחת אחריות על מקרים שבהם עלול הפונה לפגוע בעצמו, ומצד שני הוא אינו יכול להמליץ לשחרר כל אדם, שכן הדרגים הגבוהים ידרשו ממנו דין וחשבון על כך. לפיכך משחקת אמינות הסיפור תפקיד מכריע, וכל מרכיב שיכול להוסיף לאמינות חשוב.

בהקשר זה פניה לפסיכולוג / פסיכיאטר אזרחי לקבלת מכתב המלצה לשחרור מהצבא יכולה להועיל כחוות דעת נוספת. פגישה שכזו ניתן לבצע בקופות החולים אך במקרה זה קיימת אפשרות שהדברים אשר נאמרו בפגישה יכנסו לתיק הרפואי של הפונה. אופציה נוספת שקיימת היא פגישה עם פסיכולוג פרטי, והיא חובה בתוכה מספר יתרונות. ראשית , הדברים שנאמרים בפגישה אינם נכנסים לתיק הרפואי. שנית במקרים רבים קיימת מחוייבות של הפסיכולוג המטפל להתגמש יותר לרצונות הפונה. פגישה שכזו עולה כ 200-300 ₪ כאשר ניתן למצוא את הפסיכולוגים השונים בספרי הטלפונים.

הצהרה על טיפולים קודמים באזרחות או עבר של מחלת נפש באחד או יותר מבני המשפחה יכולה גם היא לעזור בכך שהיא מראה שהייתה קיימת מצוקה גם לפני הצבא או שיש עבר משפחתי למצוקה כזו. כך, האפקט המרכזי של שיתוף פעולה עם ההורים, שהוזכר קודם לכן, הינו הגדלת האמינות של סיפור המקרה. שיטה נוספת שנוסתה בעבר (ועבדה!) הינה שליחת מכתב לחבר בתוך הצבא אשר מפרט את סיפור המקרה ואת המצוקות השונות אשר יוצגו לקב"ן. החבר מקבל את המכתב ובתור חייל מודאג פונה למפקדיו ומראה את המכתב בבקשה שיעבירו זאת לדרגים הגבוהים לטיפול.

בעבר היה הצבא נוהג לשחרר הומואים ולסביות באופן מיידי. היום אין הדבר כך, ואולם הצהרה שכזו יכולה להוות קרקע נוחה לבניית בעיות נפשיות. אדם עם זהות מינית לא פתורה (עד היום שכבתי רק עם בנים, אבל אני הטרו) ישתחרר יותר בקלות מאשר אדם שכבר פתר את כל בעיותיו בינו לבין עצמו ובינו לבין סביבתו. קשיי הסתגלות חברתית, בעיות במשפחה, פחדים וסביבה עוינת בצבא הם רק חלק קטן מן הבעיות שניתן להוסיף לסיפור מקרה שכזה.

סתירות

אחד החששות הגדולים של משתחררים הוא החשש מסתירה פנימית במידע הניתן ע"י הפונה וחוסר אמינות. צריך לזכור שוב, שמדובר בפסיכולוגיה. העובדה שבכיתה ז' היית מאושרת וביימת את הצגת סוף השנה, לא סותרת את זה שבכיתה ח' לא היית מסוגלת לקום בבוקר והיו לך שלושה ניסיונות התאבדות. כשמדובר בקביעת הפרופיל, החשוב הוא כמה נמוך את עלולה ליפול (עד כדי פגיעה בעצמך), ולא עד כמה גבוה את עלולה לתפוס את עצמך ביום טוב. בימים שונים אדם עשוי לתפוס בצורה שונה את עצמו או את תפקודו בזמן מסוים. עם זאת, סתירות הן דבר שמוטב להימנע ממנו. היו אנשים שהגיעו לקב"ן עם סיפור מומצא, עמוס בפרטי פרטים, ובאופן טבעי התבלבלו ומסרו דברים שונים מפגישה לפגישה. מצבם של אנשים אלו היה יכול להיות טוב יותר אילו היו מוסרים כמה שפחות אינפורמציה, למשל באמצעות תשובות קצרות (לא יותר ממשפט) והתחמקות משאלות שעלולות להיות מכשילות ע"י מתן תשובה לא קשורה כתשובה כללית (לדוגמא: "מה זה חשוב", "אני יוצאת מהצבא שום דבר לא חשוב יותר"). תשובות כגון אלו יכולות לשמש כמנטרה לכל השאלות שהפונה חושש מלענות להן, או מרגיש שמענה עליהן חודר למקומות שהוא מעדיף להשאיר בינו לבין עצמו. הקב"ן מצידו ינסה לגרור את הפגישה לשיחה שבה יוכל לדובב את הפונה. חוסר שיתוף פעולה מצד הפונה יאריך את הפגישה אך לא יפסול את סיפור המקרה. לפיכך אין סכנה במתן תשובות מתחמקות או סתומות בפגישה עצמה.

למרות הדברים הללו ישנה חשיבות רבה למסירת האינפורמציה הרלוונטית לסיפור המקרה. בד"כ יעלו שאלות מצד הקב"ן לגבי הפרטים הללו, אך במידה ולא, ניתן "לדחוף" אותם כתשובה לא קשורה לאחת מהשאלות. כדאי שתחשבו מראש היטב על כל הדברים בסיפור החיים שלכם שהייתם רוצים לספר לקב"ן, כדי להדליק אצלו נורה אדומה לגבי הסכנה שנשקפת לכם בצבא, או כדי לגרום לקב"ן לסווג אתכם כחלק מקבוצת סיכון. אם גדלתם במשפחה חד-הורית או להורים פרודים, אל תשכחו להעלות את זה באיזה אופן. אם סבלתם בעבר מהפרעות אכילה, ברחתם מהבית, הסתבכתם בפלילים, הוחרמתם על-ידי הכיתה, אתם עוסקים באמנות במקום לשחק במשחקי מלחמה – אל תצאו בלי שזה יעלה בצורה כזו או אחרת. אל תצאו מהקב"ן בלי לספר על נסיון ההתאבדות מכיתה י', פשוט כי הוא שכח לשאול. עם זאת, אל תיכנסו לחדר של הקב"ן ותתחילו לדקלם את הרשימה. תנו לו לשאול שאלות, תנו לשיחה להתפתח, תנו לדברים לעלות במקומות נכונים, באורח טבעי, מלווים בשפת הגוף ובטון הדיבור המתאימים. כך לדוגמא אם לא עולה הנושא של נטייה אובדנית, ניתן לדחוף כתשובה לשאלה כלשהי את המשפט: "אני יוצא מהצבא, באתי אליך כדי לצאת בטוב". לצאת ב"רע"(אם יש טוב יש גם רע) במקרה זה מתפרש ע"י הקב"ן כנטייה אובדנית וכך נעשית העברת האינפורמציה.

מצד שני, אם ישמע קב"ן את אותו המשפט בסיפורי מקרה של אנשים שונים, הדבר לא ישמע אמין בעיניו. קצת יצירתיות לא תזיק.

ישנם הרבה סיפורים על דרכים מקוריות לצאת מהצבא (קופסה עם נמלים, התחזות לחיה… ) לסיפורי מקרה אלו סיכוי קטן להצליח ובמידה והם מצליחים הפרופיל ניתן בגלל סיבות אחרות (כמו ערך נמוך של החייל בעיני הצבא). נראה שדווקא סיפורי המקרה הפחות זוהרים עם דמויות מופנמות ודכאוניות הם בעלי פוטנציאל שחרור גבוה יותר.

נקודה נוספת שעלולה לעלות כשאלה מהקב"ן בווריאציות שונות, היא מה קרה עד עכשיו שאפשר לך להתמודד עם המצב ועכשיו השתנה (נקודה זו יכולה לעלות בעיקר אצל חיילים ששירתו תקופה מסוימת, אך גם אצל מלש"בים שעברו צו ראשון וזימונים שונים). כתשובה לכך ניתן לתאר את הבעיה כתהליך שנקודת השבירה שלו היא כעת. לדוגמא: חייל ששירת מספר חודשים בצבא יכול לספר על כך שכבר מלכתחילה לא רצה לשרת בצבא, אך עקב לחץ של הסביבה התגייס בכל זאת. הוא סבל מאוד אך המשיך למרות זאת ועכשיו הגיעה נקודת השבירה והוא אינו יכול לסבול זאת עוד.

שאלה מכשילה נוספת, שגם היא יכולה לבוא בווריאציות שונות היא: 'מה תעשה אחרי שתשתחרר?'. בהקשר זה תשובה כגון: 'אעבוד, אטייל ואתחיל ללמוד' אינה משקפת בד"כ מקרה של נטייה אובדנית (גם לא בטון דכאוני). אדם במצב דכאוני יטה יותר להתמקד בהווה עם קושי רב לראות את העתיד. כך, תשובה המשקפת יותר אדם עם נטייה אובדנית תהייה: "אני לא יודע, כרגע אני רק חושב על לצאת מהצבא".

הצהרת כוונות ופתרונות ביניים

אין טעם ללכת סחור-סחור בהצהרת הכוונות. במוקדם או במאוחר ידע הקב"ן שמטרת הפונה היא לצאת מהצבא. לפיכך ניתן להצהיר על הדרישה לצאת מהצבא כבר מהתחלה.

במקרים מסוימים עלול הקב"ן להציע פתרונות ביניים כגון הורדת פרופיל ל- 24/45/64, העברה לבסיס קרוב לבית וכו'. פרופיל 24 הוא פתרון ביניים אשר מתיר לפונה דחייה של שלושה חודשים בשירות (עם אפשרות להארכה של עד שנה, כאשר לאחר שנה השחרור הוא כמעט אוטומטי) ולגבי הפרופילים האחרים,ישנו פירוט בתחילת המסמך.

בד"כ, פתרונות אלו מקרבים את השחרור אך הצהרה על קבלתם ע"י הפונה בפגישה עצמה עלולה להתפרש כגישה פחות נחושה.

נטייה אובדנית

בנושא הנטייה האובדנית ישנה נקודה נוספת שמחייבת זהירות. הצהרה מפורשת על התאבדות עלולה להוביל לאשפוז כפוי, דבר אשר מזרז את תהליך השחרור אך עלול להירשם בתיקים הרפואיים כנתון בעייתי. בשביל להתגבר על כך ניתן לרמוז (אפשר גם רמזים עבים) על הנטייה האובדנית. דוגמא טובה לכך יכולה להיות: "אני לא יודע מה אעשה אם לא אצא מהצבא". הקב"ן מצדו יכול לשאול שאלות כגון: "האם חשבת איך לעשות זאת", "האם קבעת מועד?" ועוד שאלות דומות, אך תשובה מתחמקת כמו: "מה זה חשוב" / אני לא יודע מה אעשה" יכולה להספיק.

אפשרות נוספת (אך לא שכיחה) שעלולה לעלות בתהליך השחרור היא טיפול תרופתי. זכותכם לסרב לטיפול תרופתי. ראשית, לתרופות פסיכיאטריות יש הרבה פעמים תופעות לוואי קשות. שנית, על-פי רוב סוג הבעיות שמציגים לקב"ן הוא כזה שיוצר מצוקה במסגרת הצבא, אבל מחוץ לשירות הצבאי אפשר לחיות אתן בלי טיפול תרופתי. אתם יכולים לומר זאת לקב"ן ממש כך: שאינכם מאמינים בתרופות, שאתם רוצים להתמודד עם הבעיות בצורה אחרת, שאתם סבורים שהשירות הצבאי הוא שורש הבעיה ושברגע שתשתחררו תתגברו על המצוקה המיידית – ואם לא, אז תבדקו גם אופציות טיפוליות אחרות. (הקב"ן עשוי לחשוב שאתם חיים בהכחשה, שיש לכם בעיות אישיות שאתם מטילים על הצבא, אבל עדיין המסקנה היא אותה מסקנה: לא תוכלו להתמודד עם הבעיות הקשות שלכם כל עוד הצבא שם ומשמש תירוץ שלא להתמודד). ואם אין לכם כוח להתווכח, תמיד אפשר לא לקחת תרופות שנרשמו לכם.

שאלות נפוצות

ניתן להצביע על שאלות שחוזרות על עצמן בפגישה עם הקב"ן. ישנן שאלות טכניות שמוצגות כפורמליות (לא כחלק משיחה) כגון: "האם אתה משתמש בסמים?", "האם אתה חושב שמישהו בראשך אומר לך מה לעשות?", "האם היו בעיות נפשיות אצל אחד מקרובי המשפחה?" וכו'. אין צורך לתת תשובה חיובית על אחת מהשאלות הללו. למרות שהודאה בשימוש בסמים מזרזת את תהליך השחרור, נותרת בעיית הרישום שנשאר בתיקים הצבאיים ויש חשש גם לרישום פלילי. בנוסף ישנן שאלות החוזרות על עצמן גם-כן ועוסקות ברקע הכללי של סיפור המקרה בנושאים כגון: יחסים עם חברים בבי"ס, מספר החברים ויחסים עם בני המשפחה. דמות דכאונית תטה לא לפתח יחסים עם הרבה חברים וסביר שהיחסים עם בני המשפחה יהיו מעורערים. דמות מופנמת, שמתבודדת ועוסקת בתחביבים לא קבוצתיים, כגון קריאת ספרים, ציור, מוזיקה וכו' (וגם דמות שיש לה תלות חזקה במיוחד בבית ובהורים) תתקשה להתמודד עם המסגרת הצבאית.

התנהגות והופעה

גם לאופן ההתנהגות בזמן הפגישה ישנה משמעות, והקב"ן נותן עליה את הדעת ומתייחס אליה בחוות-דעתו. כך לדוגמא: מבט מושפל וטון דיבור חלש מחזקים את ההתרשמות ממצב דכאוני, ומשחק אובססיבי עם הנשק האישי, שעון או שרשרת משדרים לחץ ומצוקה. אדם שמתיישב עם כניסתו, בלי שהוזמן לכך, נשען על מושב הכסא עד הסוף, מניח את זרועותיו על השולחן, מביט לקב"ן בעיניים ומחייך משדר ביטחון עצמי שבד"כ לא אופייני לדמות שאותה רוצה להציג. הדברים נכונים גם לגבי ההמתנה לפגישה. אדם שבילה את ההמתנה בעיסוק מועיל (כמו קריאה או שיחה ערה בטלפון) לא יישמע אמין, אם אחר-כך יטען שאיבד עניין בחיים. גם ההופעה היא חשובה, והיא כלי להמחיש את התאור האישיות שלכם. במקרים מתאימים אפשר לחשוב, למשל, על לבוש מוזנח (למשל: בגדים לא נקיים ובוודאי לא אפנתיים, פנים לא מאופרות לבנות וזיפים של יומיים שלושה לבנים) או על בגדים שחורים שמדגישים רזון. אנשים שמציגים בעיית ג'נדר יכולים לבטא זאת גם בהופעה (נשית לבנים, גברית לנשים). במקרה מסוים, של אדם שהגיע לפסיכיאטר (אזרחי) בשער צבוע צוין בחוות-הדעת שיש לו "הופעה תיאטרלית".

אלמנטים נוספים שמחזקים את הדיווח המילולי על מצוקה יכולים להיות דיבור בטון שקט, גמגום, תאור תופעות פסיכוסומטיות כגון כאבי ראש, בטן וגב בכל פעם שעולות מחשבות על הצבא.

פגישות חוזרות עם הקב"ן

לא תמיד תהליך השחרור ממשיך בצורה ישירה אחרי הפגישה הראשונה עם הקב"ן. לעיתים הקב"ן יבקש פגישה נוספת ולעיתים יחזיר את הפונה כלעומת שבא. הפתרון במקרים כאלו הוא לזמן פגישה נוספת עם הקב"ן. בפגישה החוזרת אפשר להעלות דברים שלא הצלחתם להעלות בפגישה הקודמת או לתאר החרפה במצוקה או התנהגויות חריגות שקשורות למצוקה שלכם, שהיו מאז המפגש הקודם.אפשר שתתואר בה הקצנת הבעיה באמצעות התנהגות חריגה וחזרה על נושא הנטייה האובדנית חיילים יכולים גם לנקוט צעדים של ממש לפני הפגישה כגון נפקדות, סירוב פקודה, תפקוד לקוי ואי עמידה במשימות, בשביל להחצין את המצוקה, באופן שהמערכת תכיר בה ותאמין לה. במקרים של סירוב פקודה ונפקדות ישנה אפשרות של כניסה לכלא צבאי, שם הקב"ן נוטה לשחרר ביתר קלות חיילים. וכמובן שאחרי שהות בכלא ערך החייל בעיני הצבא יורד פלאים (למשל פסילת מקצוע, שלילת סיווג בטחוני וכיוב').

אם בוחרים באחת מן האופציות הנ"ל ניתן לתאר את סיבת המעשה בתור המצוקה עצמה. כך לדוגמא יכול מלש"ב המסרב להתחייל להגיד שאינו עושה זאת פשוט כי אינו יכול, מפחד וכן הלאה.

חשוב לזכור: הקב"ן אינו וועדת מצפון. אין מתפקידו לשחרר אדם בשל בעיות אידיאולוגיות ו/או מצפוניות וכך גם יאמר בחלק מן הפגישות. הצהרות בעלות אופי שכזה יש לברור בקפידה מכיוון שהן עלולות לעורר חשד בקשר לטוהר כוונותיו של הפונה. עם זאת ניתן להציג בעייה נפשית הנובעת מרקע אידיאולוגי קל. כך לדוגמא יכול פונה להציג את עצמו ככזה אשר מאמין שהחיילים רוצחים את בני האדם והוא בן-אדם ולא יכול להיות רוצח שלמעשה ייפגע בעצמו.

מלש"בים ומילואימניקים יכולים לפתח את סיפור המקרה, להמשיך להתעקש על קביעת פגישה חוזרת ולא להתייצב לגיוס או לזימונים אחרים. כמו כן, במידה ויש שיתוף פעולה טוב עם ההורים, ההורים יכולים לפנות לצבא לקיום פגישה חוזרת עקב התדרדרות במצבו של המלש"ב.

לעיתים, במהלך תהליך השחרור, מבקש הקב"ן/פסיכיאטר מהנבדק לעבור "מבחנים". מבחנים אלו הם סוג של מבחנים פסיכולוגיים שמטרתם לתת חוות דעת נוספת לגבי הנבדק. המבחנים כוללים בעיקר שאלות מופשטות המנסות להעיד על אופי הנבדק, שאלה כמו: מה אתה רואה בתמונה? או משחקי צבעים שונים אופייניות למבחנים אלו. אנשים רבים, נוטים להשרות על עצמם רוח דיכאונית בזמן המבחנים בכדי לקבל תוצאות שיתאמו את אופי הדברים שנאמרו בפגישה עם הקב"ן.

הגדרת הדכאון ע"פ ה-DSM

ה-DSM הינו מסמך מקצועי אשר מפרט את מכלול הבעיות הנפשיות השונות ואת הסימפטומים הנפוצים שלהן. ככל הנראה מדור בריאות הנפש משתמש במסמך דומה מאוד בכדי לסווג את הבעיות הנפשיות השונות.

(את המסמך השלם והסברים עליו ניתן להשיג ,באנגלית, ב –www.geocities.com\morrison94 ).

אנשים רבים משוחררים משירות בשל דיכאון (או דיכאון עם נטיות אבדניות). היכרות עם הסימפטומים של הדיכאון, כפי שהוגדר על-ידי פסיכיאטרים, היא, לכן, חשובה: תופעות שלא הייתם מעלים על הדעת לספר עליהן לקב"ן עשויות להיות מאוד משמעותיות בעיניו, ולגרום לו להכיר בכך שאתם במצוקה.

באופן דומה, כדאי לכם להכיר את הסימפטומים ה"מוכרים" של כל בעיה אחרת, שבגללה אתם מבקשים להשתחרר, על-מנת למסור לקב"ן את כל הנתונים הרלוונטיים, שיסייעו לו להכיר בכך שאתם אכן סובלים מבעיה זו.

ובכן, זו הגדרתה של "אפיזודת הדיכאון":

"אפיזודת הדיכאון" הינה בעייה נפשית אשר גורמיה אינם ברורים.

אין הכוונה למקרים בהם חווה אדם מוות של אדם קרוב לו או עבר טרואמה נפשית קשה אלא למצב שנגרם ללא סיבות קיצוניות לסימפטומים השונים.

לאדם הלוקה באפיזודת הדיכאון יש את הסימפטומים של הבעייה במשך שבועיים לפחות בכל יום כמעט כל היום.

ידוע שקבוצת הגילאים 15-24 היא קבוצת סיכון. כמו-כן אדם אשר אחד או יותר מקרובי משפחתו התאבדו, נמצא גם הוא בקבוצת הסיכון.

סימפטומים אשר מופיעים תמיד(חובה):

1. דיכאון.
2. אובדן עניין והנאה (לדוגמא: אובדן חשק מיני).
3. אנרגטיות מופחתת/עייפות.
4. האטה מוטורית.

סימפטומים אשר מופיעים לפעמים (בחירה):

1. ירידה בריכוז ובתשומת הלב.
2. הערכה עצמית נמוכה ובטחון עצמי ירוד.
3. תחושת אשמה/השפלה.
4. פסימיות.
5. מחשבות על פגיעה עצמית.
6. הפרעות שינה (לדוגמא: בעיות בהתעוררות בבוקר).
7. תגובה רגשית מופחתת לארועים שונים.
8. הרגשת חוסר אונים (לדוגמא: חזרה מספר פעמים על "אני לא יכול").
9. מחשבות על מוות (לדוגמא: הרהורים על משמעות החיים ומוות ביצירות ספרות ואומנות,קולנוע וכד').

אלו הם תמצית הדברים בקשר ל"אפיזודת הדיכאון".אנא , ראו אותם כתוספת לדברים שנאמרו במסמך כולו ולא ככללים נוקשים לסיפור המקרה.

השלכות:

יש חיים אחרי הקב"ן. השמועות מספרות שפרופיל 21 גורר אחריו קשיים נוראים ואיומים בחיים.

הדבר רחוק מאוד מהמציאות. אמנם ישנה מידה מסוימת של אפליה כנגד מי שלא שירתו בצבא בישראל, אבל השמועות בעניין מוגזמות מאוד. בפרק הזה ננסה להסביר את המצב בתחום כפי שהוא באמת.

מה החוק אומר: על פי חוק שנחקק לפני מספר שנים, הפרופיל הצבאי הוא מידע סודי שמשמש רק לצרכים של שיבוץ אנשים בצבא או החלטות על שחרורם. אסור לצה"ל להעביר פרטים על הפרופיל לשום גוף אחר, כולל "בעל" או "בעלת" הפרופיל עצמם (מלבד משרד הרישוי – נפרט על זה בהמשך) . לכן, לפחות פורמלית, אסור לשום מקום עבודה, מסגרת לימודית וכד' לשאול או לקבל את פרטי הפרופיל.

החוק לא אוסר, מצד שני, לשאול פרטים על השרות הצבאי בשאלות כמו: "שרות צבאי מתאריך ____ עד תאריך ____"; "דרגה בעת השחרור" ועוד. קיבלנו דיווחים על אנשים שהתעלמו משאלות מסוג זה בשאלונים שונים מבלי להיתקל בבעיות. אבל סביר שמידת החשיבות שמייחסים לתשובות כאלה תלויה במוסד המסוים שמדובר בו.

מכל מקום, לשום מקום עבודה או מוסד אחר אין שום דרך לגלות מה הייתה הסיבה לפטור משירות צבאי. חולי סוכרת וקב"ניסטים נמצאים מהבחינה הזו בסירה אחת.

אותו החוק אוסר על אפליה בקבלה למקומות עבודה על רקע השירות הצבאי. כמו כל חוק בתחום, יש מי שעוקפים אותו, אבל, כפי שנסביר בהמשך, עוקפיםאותו לשני הכיוונים.

מה עדיף – פרופיל 21 או "אי-התאמה"? משום-מה, רוב הסיפורים על תוצאותיו הנוראות של פטור משירות צבאי מתייחסים ספציפית לפרופיל 21 נפשי. למעשה, ישנם רק מוסדות מעטים שבהם מישהו בכלל שם לב להבדל בין סוגי הפטור השונים. ההשלכות השונות של פטור משירות צבאי, שמפורטות בהמשך, נוגעות באותה מידה לכל אדם שלא שירת בצבא, לא משנה מה היו מניעיו, מה היו הנימוקים למתן הפטור, וכד'.

ישנם רק שני הבדלים בין בעלי פרופיל 21 נפשי לבין בעלי פטור מחמת אי-התאמה: בעלי פרופיל 21 נפשי נדרשים לפעמים לעבור מבחנים מיוחדים בקבלה או חידוש של רשיון נהיגה (פרטים בהמשך). אם בעלי פרופיל 21 מעונינים ברשיון לנשיאת נשק (מאוד לא מומלץ – נשק זה דבר מסוכן), גם שם הם עלולים להיתקל בבעיות. מצד שני, בעלי פטור מחמת אי-התאמה, ורק הם, אינם זכאים לקבל דמי אבטלה כל עוד הם בני פחות מ20-. האם אפשר למצוא עבודה עם פרופיל 21? בהחלט כן. לרובם המכריע של המעסיקים לא באמת איכפת מה עשיתם בצבא, אם בכלל. כמובן, ישנו גם מיעוט של מי שאיכפת להם. הללו מתחלקים לשלוש קבוצות:

1. מורעלים – ישנם מעסיקים שיתעקשו לקבל לעבודה רק אנשים עם שירות צבאי מלא. מדי פעם (למשל בחברות אבטחה למיניהן) זו אפילו דרישה רלוונטית. פעמים אחרות (למשל בחלק מבתי-הספר ומקומות עבודה שמרניים אחרים) זו דרישה לגמרי לא רלוונטית, וגם בלתי-חוקית, אבל למורעלים כל זה לא משנה.

גם בין המורעלים יש דרגות שונות של עקשנות. הם יתעקשו לא לקבל לעבודה גברים שלא שירתו בצבא בכלל, אבל יהיו גמישים יותר לגבי נשים, וגם לגבי מי שהתחילו לשרת בצבא והשתחררו באמצע. לגברים ששירתו בסדיר והשיגו פטור ממילואים אפילו המורעלים כמעט לא עושים בעיות.

2. גזענים – המעסיק הגזען ישתמש בתירוץ של שירות צבאי כדי לא להעסיק ערבים. אם בא אליהם יהודי ללא שירות צבאי, הם יכולים לקבל אותו לעבודה בלי בעיות.

3. נצלנים – ככל הנראה הקבוצה הגדולה ביותר מבין השלוש. בקבוצה הזו בעלי פרופיל 21 מופלים דווקא לטובה. המעסיקים הנצלנים לא ששים להעסיק עובדים שנעלמים לחודש בשנה למילואים. הם מפסידים על-כך הרבה כסף, ובינתיים החוק אוסר עליהם לפטר את המילואימניקים. כל בעלי הפטורים מתקבלים אצל מעסיקים כאלה בזרועות פתוחות.

מעבר לזה, כאמור, רוב מקומות העבודה פתוחים בפני כל בעלי הכישורים המתאימים. ישנם לא-מעט בעלי פטור משירות צבאי שעבדו ועובדים במשרות ממשלתיות, במערכת החינוך ובעוד כל-מיני מקומות שכאלה. שוק ההיי-טק במיוחד (למרות שיש בו כמה "מורעלים" פה ושם) מלא עד אפס-מקום בבעלי פטורים שונים.

ומה לגבי לימודים? אחד מסיפורי הסבתא הנפוצים הוא שעם פרופיל 21 אי-אפשר ללמוד באוניברסיטה. שטויות במיץ עגבניות! אמנם בטופס ההרשמה הסטנדרטי לאוניברסיטה עדיין נשמר הסעיף של "שירות צבאי", אבל לאף אחד לא ממש איכפת מה רשום בו. הסעיפים היחידים שמסתכלים עליהם הם ציון הפסיכומטרי וציוני הבגרות. היו גם מקרים בהם בעלי פרופיל 21, ליתר ביטחון, שיקרו וכתבו בטופס שהם שירתו שירות צבאי מלא. אף אחד כמובן לא טרח לבדוק את הנושא, וגם אם היו טורחים, לא היה להם איך לעשות זאת.

היוצא-מן-הכלל היחיד שראוי להתייחס אליו כאן הוא לימודי רפואה, בפרט משום שבקבלה ללימודי רפואה ישנו לרוב ראיון קבלה. כאן נכונים הדברים שנאמרו לגבי מקומות עבודה. העבר הצבאי שלכם לא אמור בכלל לעניין את מי שעושה לכם את הראיון, אבל תמיד ישנו הסיכון הקל ליפול על "מורעל" בתור מראיין.

מה יהיה עם רשיון נהיגה? משרד הרישוי הוא הגוף היחיד שזכאי לקבל דיווח על פרופיל צבאי מהצבא. עד כמה שידוע לנו, אחוז מסוים מבין האנשים שמשתחררים או פטורים מסיבות בריאות, ובמיוחד מסיבות שמסווגות כבריאות נפשית, נדרשים על ידי משרד התחבורה לעבור בחינות מיוחדות כדי לחדש את רשיון הנהיגה שלהם. ההצדקה לזה היא ההנחה שמי שלא כשיר מבחינה נפשית לשרת בצבא עלול להיות נהג מסוכן.

כל מי שמשתחררים או מקבלים פטור לפני שיש להם רשיון נדרשים כנראה לעבור את הבחינה. מבין אלה שכבר יש להם רשיון לפני הפטור או השחרור, אחוז קטן (כנראה מדגם) נדרשים לעבור את הבחינה.

הבחינה היא די מתישה וארוכה, ובעיקר, מכריחים את מי שעוברים אותה לשלם כ-500 ₪ עבור התענוג. מצד שני, לא ידוע לנו על רבים שנכשלו בבחינה, וגם מי שנכשל יכול לנסות שוב. בעיקרון, הבחינה הזו היא רק דרך של המדינה להעביר הרבה כסף לכיסם הפרטי של אי-אלו מקורבים ממכון האבחון המעביר אותה.

אפליה במתן הטבות מטעם המדינה. כל ההטבות שהמדינה נותנת באופן רשמי עבור שירות צבאי ניתנות עבור שירות סדיר (לרוב אפילו לא שירות סדיר מלא) ולעתים גם עבור שירות בקבע. לכן, מי שמשיג פטור משירות מילואים ממשיך להיות זכאי לכל ההטבות שהמדינה מעניקה למשרתים בצבא.

מובן שמי שלא שירת שירות סדיר בצבא לא יזכה להטבות המוענקות לחיילים משוחררים (הכוללות את מענק השחרור המפורסם, אפשרות לקבל דמי אבטלה במשך מספר חודשים מבלי לעבוד קודם-לכן, ועוד כמה הטבות). מי ששירתו בשירות סדיר מקבלים נקודות זיכוי במס הכנסה. לעובדים במוסדות ממשלתיים נהוג לחשב את שנות השירות הצבאי כשנות ותק במקום העבודה (מה שמפלה לרעה לא רק את ערביי-ישראל אלא גם נשים). גם בחישוב "שכר סטודנט" בודקים את מספר שנות השירות הצבאי. לבסוף, בהלוואות משכנתא לזכאים של משרד השיכון, המדינה מוסיפה כאלף שקלים להלוואה עבור כל חודש של שירות צבאי של הלווה (אם מדובר בזוג, התוספת תלויה בסכום חודשי השירות הצבאי של שני בני-הזוג).

ואם אני רוצה להיות ראש-הממשלה? פה באמת יש בעיה. רק מי שהגיע לדרגת תת-אלוף לפחות, או למצער יש לו עבר מפואר בסיירת מטכ"ל, יוכל להיבחר למשרה הפוליטית הרמה. גם כמה וכמה משרות מנכ"ל בחברות פרטיות וציבוריות גדולות חסומות בפני בעלי פרופיל 21 ושאר בני-תמותה רגילים מאותה הסיבה.

ומה עם ויזה לחו"ל? ואם תרצו לנסות את מזלכם בבחירות לנשיאות ארה"ב, למשל? ובכן, מאז נפילת מגדלי התאומים רשויות ההגירה האמריקאיות עושות הרבה בעיות לכל מיני יוצאי יחידות מובחרות, בגלל אימוני הנשק שהם עברו. לבעלי פרופיל 21 אין ממה לחשוש, ואף להפך. בכלל, הפרה הקדושה של שירות בצבא לא מעניינת אף אחד מחוץ לישראל.

נספח: תקציר סיפור מקרה של שחרור משירות צבאי מטעמים נפשיים

בערך בכיתה יב' הבנתי שאני לא מוכנה להתגייס לצבא כי אני לא מסכימה עם המסגרת הצבאית, התנהגותה, צורת ההתנהלותה, קיומו של הכיבוש וכניסתו של הצבא למערכת החינוך.

במשך שנתיים (כיתה יב' ושנת שירות) ניסיתי להמנע מגיוס בגין בעיות בריאותיות. בתחילת יולי 2002, אחרי שתי פגישות עם רופא מומחה בלשכת הגיוס, הודיעה לי אחראית המדור הרפואי בלשכת הגיוס, בפגישה עמה בלשכתה בחדר הועדות הרפואיות של הבנות, שאי אפשר להוריד לי את הפרופיל הרפואי מתחת ל-45 ולשחרר אותי. בשלב הזה אמרתי לרופאה שמעכשיו יש שלוש אפשרויות: או שהם מורידים לי את הפרופיל ל-21, או שהם נותנים לי לפגוש קב"ן, או שאני עורקת. במקום הוסדרה לי פגישה ליומיים מאוחר יותר.

כשהגעתי ביום הפגישה חיכיתי במסדרון של לשכת הגיוס כשעה. כשנכנסתי לחדר התישבתי ובהיתי בחלון. הפסיכולוג שאל אותי למה באתי. עניתי לו בקול נמוך, איטי ומדוכא שבאתי כי אני לא רוצה ללכת לצבא. הוא שאל אותי למה ועניתי לו שאני רוצה לנסוע עם ההורים שלי לארה"ב. הוא שאל אותי למה אני רוצה לנסוע עם ההורים ותשובתי היתה כי אני לא יכולה להסתדר בלעדיהם. שאלתו היתה למה איני יכולה להסתדר בלעדיהם ועניתי לו שאין לי חברים. לאורך כל הפגישה בהיתי בחלון ולא יצרתי עם הפסיכולוג קשר עין בשום שלב. הוא שאל עוד כל מני שאלות על היחסים שלי עם ההורים והאם הלכתי פעם לפסיכולוג. אמרתי שהלכתי לפגישה אחת. הוא שאל למה רק פגישה אחת. עניתי שמאחר ולא הסתדרתי עם הפסיכולוג לא המשכתי לפגישות נוספות. השאלה הבאה היתה אז למה לא הלכתי למישהו אחר. תשובתי היתה שהתיאשתי מפסיכולוגים ולא היה נראה לי שהם יכולים לעזור. הוא שאל אותי שאלות על חברים בביה"ס. אמרתי לו שלא היו לי חברים והייתי יושבת בהפסקות וקוראת ספר.

לאחר מכן התבקשתי לחכות בחוץ. לאחר כשעה הכניסו אותי לפגישה עם פסיכיאטר ששאל פחות או יותר את אותן השאלות. התיק הועבר לועדה רפואית אשר התכנסה שלא בפני. אחרי שחיכיתי שם כשעה הכניסו אותי לרופאה שאמרה לי שהורידו לי את הפרופיל הנפשי ל-45 ושיש בצבא הסכם פנימי שלא מגייסים בנות עם פרופיל 45 נפשי. לאחר המתנה של עוד כשעה קיבלתי מסמך המציין "ביטול של צו הגיוס", אך לא היתה מצויינת בו כל סיבה לביטול. בשלב זה לא הבנתי כי ביטול צו הגיוס אינו מהווה תחליף לפטור, אלא הוא מציין את האפשרות לקבלת פטור. רק לאחר כשבוע קיבלתי בדואר את הפטור הרשמי משרות צבאי, עליו צויין כי הפטור משרות צבאי ניתן לי מסיבות של עודף כוח אדם.

לאורך כל התהליך היתה לי תמיכה ועזרה מלאה מההורים, שעזרו לי בכל ההתקשרויות והמאבקים עם לשכת הגיוס. בכל שלב כתבו הורי מכתבים לגורמים השונים בלשכת הגיוס, לעתים מדי יום ביומו, בהם הביעו את תמיכתם בי ואת דרישתם לפטור אותי משרות צבאי.